אודות
"עור" היא יצירה יוצאת דופן, מרגשת ונועזת, שעיקרה בחקירת העור כמצייר את גבולות הגוף.
גבולות הגוף מסתמנים כבר בראשית המופע כנזילים, והם מתפרקים ונטווים מחדש בהתאם למארג הגופים שעל הבמה.
הגוף מסומן בעור, והעור הוא האיבר שמניע את הרקדנים. העור מוצג כמעטפת חדירה, שמשתנה בהתאם למגע של עור בעור.
מגע העור מייצר מציאות, ונעה דר הופכת בקפלי העור ובשכבות של מציאות זו. "
מתוך מאמר שכתבה ד"ר עינב רוזנבליט, אוניברסית ת"א, על 'עור'. לקריאת המאמר כולו לחצו כאן: עור
"עור", יצירתה האחרונה של נעה דר, מתרחשת בטווח שבין פנים הגוף ושטחי המגע שלו עם החוץ. הגוף ניצב במרכזה של מעבדה חקרנית שמבקשת לחדור דרך שכבותיו השונות.
העור מתפקד כאן כגבול מגן וחשוף כאחד, החוצץ בייננו לבין החוץ ומסמן את קצה הטריטוריה שלנו.
דופנותיו הפריכים והחדירים של המרחב הגופני, מרכיביו ומרקמיו הפיזיים והמנטליים – נבחנים ביחס לחלל שמחוץ לו ומול מגע ונוכחות של אחרים כיחידים וכחברה.
פעולות הניסוי, הבדיקה והפירוק שמהן מורכבת העבודה – מבקשות לחשוף את קצוות היכולת של תכולות הגוף לנכוח ולהשתנות.
הקהל ב"עור" מוצב במעגלים סביב משטח המופע ובכך מצייר את גבולות זירת ההתרחשות, עוטף ומגדיר אותה.
שכבת בד דקה מסמנת את קו ההפרדה בין המופיעים לקהל, משאירה אותם קרובים וחשופים הדדית.
לחץ לצפייה בכתבת וידאו וראיון על 'עור' של שחף דקל
לחץ על הקישורים לקריאת ראיונות ומאמרים על 'עור'. לקריאת ביקורות – גלול עוד למטה:
מאמר של ד"ר עינב רוזנבליט, אוניברסיטת ת"א, על 'עור'
ראיון של דנה שלו עם נעה דר על "עור" באתר "ערב – רב":
ראיון עם נעה דר על תהליך ומקורות ההשראה ליצירת "עור" באתר "עמותת הכוריאוגרפים"
שותפים
מאת נעה דר
בכורה: 17-19 ביולי 2014, מחסן 2 בנמל יפו
רקדנים שותפים ליצירה: נועה שביט, מור נרדימון, אלון שטויאר, אפרת לוי
מופיעות: נועה שביט, מור נרדימון, נועה שילה
מוסיקה מקורית: אורי פרוסט
עיצוב במה ואובייקטים: נטי שמיע עפר
דרמטורגיה ועצוב תאורה: יאיר ורדי
יוצר וידאו: רן סלוין
תלבושות : מיכל בסעד
צילום סטילס: תמר לם
עצוב גרפי: דורית טלפז
הפקה: שירן שואקה
בתמיכת קרן ביסטריצקי, והמפעל לפרויקטים מיוחדים באמנויות המשותף לקרן יהושע רבינוביץ' והמחלקה לאמנויות של עת"א.
ביקורות
"עור', היא עבודה עזת מבע, אקספרסיבית. סצנות המחול חזקות. מלאות עניין ומתח שנוצרו מנקודת מוצא משותפת דינמית, אפילו אקסטטית. החיכוך של עור בעור כמו חיכוך חרב בחרב, מעלה ניצוצות. רקדניה קורעים את עצמם לדעת עד הסוף ועושים עבודה מצוינת המלווה במוסיקה החזקה של פרוסט, שפורסת עוד שיכבה מתחת לשכבה הנראית לעין."
אורה ברפמן, אתר "ריקודיבור"
"עור" היא ללא ספק צעד אמיץ. זוהי יצירה אקספרימנטלית, מאתגרת ולא מתפשרת. עבודת מחקר בתנועה, שבוחנת את גבולותיו הפיזיים והמטאפוריים של הגוף ומעוררת מחשבה על גבולות, טריטוריה, ושכבת העור העדינה שמגנה עלינו, לא פחות משהיא חושפת אותנו לפגיעה. וכך, בלי להתייפייף, דר מסמנת את הכוריאוגרפיה של חיינו בישראל".
טל לוין, "עכבר העיר און ליין"
"הידיים והרגליים פרושות, כמתענגות על חשיפת מירב שטח הגוף הבא במגע עם האוויר, ובהמשך, כניגוד, הוא נופל מכווץ לרצפה, חובט באכזריות את הגוף ומשטיח אותו. רקדנית רוטטת מבפנים בעוצמה, כמבקשת להשיל את עורה, ודואט של רקדניות המתחיל כשהן מכווצות את החלל ביניהן כקשובות לאנרגיה של העור, ואחר כך פולשות אחת לטריטוריה של השניה, חובקות זו את זו, הכי הדוק שאפשר, כמו עור המבקש להיטמע בעור אחר. ובניגוד לכך, סצנות שבהן כל אחד מגן על העור שלו, הטריטוריה שלו, ועד קטעים של התגוששות אלימה של עור בעור. הרקדנים טובים, עם יכולת פיזית יפה, והם לא חסים על הגוף. כה קרובים לצופים. "
רות אשל, "הארץ"
"היצירה לפתה אותי מראשיתה. יש כאן מחקר מעמיק המוביל את הצופה למתיחת המנעד והגבול שבין התפשטות להתכווצות, בין חוץ לפנים, בין הבודד לבין עצמו, יחסי אני אתה, יחיד קבוצה. לאורך המופע התחדדה אצלי כצופה המודעות לעור העוטף אותי, מגן ושומר אך דיפוזי ונושם. מודעות לתא, לנקבובית. יש במופע רגעי עדינות של ליטוף על העור שמתהפך לכאב חד ומלא זעם ואלימות .כמו מיקרוסקופ המתמקד כל פעם באיבר אחר המתרחב מעצם ההתבוננות בו- קצה האצבע , גב, ירכיים ישבן ,עור הקרקפת. יש מצבי מרחק ויש מצבי קשר עד כדי נסיון התמזגות. העור רוטט. בקטע אחד עולה מחשבה על התבלות העור ועל הנסיון הפתטי להרים :ישבן, חזה, לחיים, מצח. הריקוד מביא איתו תחושות כאב- סחיבה, תלישה, מריטה. האצבעות של הרקדנים ממש חודרות לעיתים לעור שותפיהם, מושכות אותו ומפרידות מהבשר. מצבים של גירוד ועיקצוץ לצד כאבי בטן ותחושה של קלקול מעיים. אני חוויתי במופע חוויה טהורה של קילוף ונסיון לגעת בדבר עצמו- מתחת "למעיל, מתחת לבגד, מתחת לעור."
נועה רז מלמד, אמנית ואוצרת
"עור" היא יצירה של רעש פוליפוני אנרגטי של יש-חיים. נבונה ואסתטית ויש בה לא מעט רגעים יפים הארוגים מזרימות והתאבכויות הרושמות שדות של עצב.הנה רקדנית אחת נעה באיזה זרם אש, בעוצמה אדירה, הגוף האקסטטי יוצר אנרגיה כבירה של כליה, והראש המזדעזע מצד לצד מייצר דימויים שנדמה שנלקחו מציורים של פרנסיס בייקון מקרב אותנו אל דרגת האפס של הנפש. אט אט הכל נעצר והגוף מצליח שוב ללכוד ביחידה אחת את מה שעלה על גדותיו. הרקדנים חזקים והגופים שלהם רוחשים תזוזה מתמדת כאילו היו מוכי ארבה עד שהחדר כולו הוא כמין תחנת כוח לייצור קומפוזיציות של יופי"
ענת זכריה, אתר 'ידיעות אחרונות'
"עור היא יצירה יוצאת דופן, מרגשת ונועזת, שעיקרה בחקירת העור כמצייר את גבולות הגוף. גבולות הגוף מסתמנים כבר בראשית המופע כנזילים, והם מתפרקים ונטווים מחדש בהתאם למארג הגופים שעל הבמה. הגוף מסומן בעור, והעור הוא האיבר שמניע את הרקדנים. העור מוצג כמעטפת חדירה, שמשתנה בהתאם למגע של עור בעור. מגע העור מייצר מציאות, ונעה דר הופכת בקפלי העור ובשכבות של מציאות זו".
מתוך מאמר שכתבה ד"ר עינב רוזנבליט, אוניברסיטת ת"א, על 'עור'. לקריאת הטקסט המלא לחץ כאן: עור
התרשמויות ותגובות שכתבו אלינו צופים בעקבות 'עור':
"ההופעה השאירה אותי עם תחושה של אינטימיות מאד גדולה.אין דבר ששייך לגוף לנגיעה בעור , לחכוך ולדחיפה , לליטוף ולצביטה, למשיכה ולנשיאה , להזעה, לנשימה ולחום שלא היה שם. גם החוויה שהרקדניות הגיעו לאיזה קצה בעבודת הגוף שלהם , אם זה ברעידות ( זה מטורף כמה שזה קשה) ואם זה בנפילות או בריצות לחיבוקים ובכלל, במקום שהן שמו את עצמן – חשופות לגמרי בתוך המעגל עד שכמעט היה בי רצון להצטרף למעגל ההזעה והנשימות הכבדות והידיים הפשוטות לאיזה קשר. המעגל סביב הרוקדים גאוני.שמעתי על מחקרים בנוירולוגיה היום שמראים שהחשיבה והקוגניציה שלנו בכלל מותווים על ידי האופן שהעור שלנו מגיב לסביבה. אם כך, אין לי ספק שהאינטיליגנציה ה"עורית" של הרקדנים שלך הגיע רחוק. ההופעה הייתה למעשה בתוך הרצף עבורי של כל מה שהגוף האנושי יכול ומסוגל לעבור. זו הייתה חוויה חזקה ביותר, מצמררת בכנות שבה. בהבנת הגוף ובצרכים של העור "
ענת שרייבר, אמנית ומטפלת
"תודה על "עור" שראיתי אתמול בערב. תודה על האיכות האישית וצורות הביטוי של כול אחת מהרקדניות. על היכולת, הדיוק, המעברים במנעד שבין פראות ואלימות לבין רגישות ועדינות.על השפה התנועתית שמתיכה שפות רבות, אישיות ומוכרות, לתוך היחד שלהן ושל היצירה. על הזיעה. על ה"הירואיות" העל-אנושית של הרקדניות יחד עם ההתנהגויות והמבטים וההתנגבויות כאחד-האדם. על העיצוב שמכנס אותן למעגל הצפייה של מיקרוסקופ ושל זירה רגשית, כשמתחת ללינולאום הקר מסתמן שטיח ביתי ישן, והקהל, בחלוקי מעבדה מפרידים ותוחמים, מייצרים את האירוע כעדים/שותפים. ההופעה נשארת איתי ובי, הרבה מעבר לרגעי הצפייה".
אריה בורנשטיין, רקדן, כוריאוגרף ומורה לתנועה ומחול
"לשמחתי הייתי בערב המיוחד, ראיתי והשתתפתי. הכניסה למרחב המופע, הישיבה ו"ההתלבשות" כבר הכניסה לאווירה וקשב לא שגרתיים. ואחר כך עבודתהרקדניות המרשימה כל כך, הטעונה באנרגיות ראשוניות/מחוספסות בלתי נדלותשפרצו ומילאו את המעגל, היו מרגשות ומטרידות לחלופין או בו-זמנית. הערב לא היהפשוט, ההיפך הוא היה טעון ומאתגר ועם כל תחושת 'היחד' עם הרקדניות נוצרה גם תחושה של אי-נחת ויצאתי מוטרדת מאוד.הפער הזה בין הריקוד וחווית ההשתתפות לבין ההשלכות של הריקוד (המצב המתואר והמטפורה לעולמנו מחוץ לתיאטרון) היה חזק מאוד בעיניי. תודה לך ולרקדניות. תודה על השיתוף ותודה רבה מאוד על האומץ ועל היושרה."
פרופסור ליאורה מלכין, החוג לתיאטרון, אוניברסיטת ת"א
