אנו – עיתונות

את הניגוד בין שתי היצירות [הנוספות שהועלו במסגרת המופע] משלימה, ולמעשה גם מפייסת, היצירה השלישית החותמת את הערב המיוחד הזה, “אנו" של נעה דר. מהצד האחד, ומתחילתו, זהו טריו מעוצב למופת המציב תמונה פלסטית מחושבת, ומהצד האחר דר פורצת את מסגרתו, משחררת את שלושת הרקדנים המצוינים שלה – קוראלי לאדם, אלון ברכה ושוב נעה שילר – ומוליכה אותם בהדרגה אל מיני "קרנבל מסיכות" שבסיומו הם יתפשטו כמעט כליל מבגד הגוף הלבן שלהם, שעיצבה היטב עינת ניר.

היצירה החדשה הזאת מאזכרת, בעיבוד מקורי וחדש, עם נגיעות יפות של הומור דק, את רעיונות התנועה המוכרים ממכלול יצירותיה של דר. זו יצירה מעוררת מחשבה, והיא הרבה יותר גדולה מסך המרכיבים שלה, הכוללים פס קול מוזיקלי עשיר מאוד שכתב, ערך ועיבד רועי ירקוני, תוך שימוש יפה בציטוטים מיצירות של מאהלר ושניטקה.

דר מכנה את היצירה כ"מדריך למשתמש" המחפש דרך להיות אינדיבידואל בחברה המבקשת לשלוט במהלכי חייו, להפוך אותו ואת כלל ה"משתמשים" לעדר ממושמע, שעין צופיה מפקחת ומצלמת אותו. אולי לצורכי מאגר ביומטרי, אולי לצורכי מדיניות וכוח, ואולי רק לצרכי רייטינג. אבל המילה האחרונה בערב הזה, כשהרקדנים כמעט בעירום, על רקע ברכת הכוהנים, בלחנו של מאיר שעשוע ובשירתו המרגשת של אבי בללי, היא המילה הקטנה “שלום”. ללמדנו אולי שרק אז נגיע אל חופש הפעולה המבוקש, אל חירות הרוח. וזה היה סיום מרשים לערב שהמטען הרעיוני שלו, בשלוש יצירותיו, הפך אותו לאירוע מחול נדיר.

– צבי גורן, "אתר הבמה", דצמבר 2009

שלוש היצירות שהועלו במסגרת "הרמת מסך 5" היו בית ספר מעולה למחול מרגש, אינטילגנטי ובוגר, שניתן להנות ממנו ביותר מרובד אחד…"אנו", היתה אניגמטית יותר מהשתיים האחרות. היא הזכירה ריקוד שבטי קדמון של גבר ושתי נשים (קוראלי לאדם, נעה שילה ואלון ברכה), כמו יצורים ספק אנושיים-ספק מפלצתיים… "הרמת מסך 5" סיפק ערב מהנה של מחול מודרני מודע לעצמו, אשר משתמש במוטיבים מעולמות שונים, כדי לפרוץ את גבולות המחול המוכרים. השימוש ברקדנים בעלי מבנה גוף לא שגרתי ובשבירת התבניות הנרטיביות המוכרות, טען אותו במשמעות שחורגת מערכו כבידור בלבד, והוכיח שלפעמים יצירה אינה חייבת רק לבדר – היא יכולה גם לבקר ולעודד למחשבה.

– נטע אלכסנדר, "עכבר העיר אונליין", דצמבר 2009

נעה דר יצרה את "אנו", שלדברי התוכנייה מדובר באפשרויות לחופש פעולה בחברה ממשטרת, מקבעת ומאחידה. המחול מבוצע על ידי קורלי לאדם, נועה שילה ואלון ברכה. זהו מחול שכלתני ועמוק, עתיר סמלים, כביכול הומוריסטי ומזכיר בשפתו התנועתית את דר בתחילת דרכה כיוצרת. תנועה מקוטעת, מבוישת משהו. המחול, עם השלכות פוליטיות למקום שבו אנו חיים, נחתם בשירה של ברכת הכהנים ללחן של מאיר שעשוע ושירה של אבי בללי.

– רות אשל, "הארץ", נובמבר 2009

השפה התנועתית של דר עמוסת פרטים, מחוברת לקרקע, כבדה ומפותלת. הרקדנים נעים בעולם קדום. דר יוצרת רגעים תיאטרליים גדושים, והעבודה מעידה יותר מכל על מיומנות כוריאוגרפית ושפה מגובשת ואישית.

– שלי קלינג, "גלובס", נובמבר 2009

היצירה "אנו" של נעה דר חתמה את הערב…הזולת הוא לרגע לא לעצמו אלא תמיד חלק מהשלם. כשבגדי הגוף הלבנים מוסרים מהם באטיותלקראת הסוף, הם מבקיעים מקליפתם הקשה וחושפים את עורם השוקק. המבוכה בפיזיות הגלויה לעין, היא קולו של הסיכוי לנס, והוא נחתם יפה כל כך בשירת ברכת הכהנים של אבי בללי. זה הרגע, דווקא טון השירה הזה מעורר את הצעקה הגדולה מכל.

– ענת זכריה, "תרבות מעריב", דצמבר 2009

תגובות צופים נבחרות:

"יצירה עשירה מאד, הן בתנועה והן בקומפוזיציות. היא רבת דמיון ומרתקת. הרקע האפלולי משהו של תמונת הפתיחה, בה יושבת אחת הדמויות על הכיסא, הוא ממש מעשה אמנות מרהיב. הרקדנות מאד משובחת."

– רחל בילסקי כהן, דצמבר 2009

"…ומנעה דר – ממנה לקחתי בעצם את כל מה שהופיע בעבודות של הכוריאוגרפים האחרים. העבודה שלה הייתה בלתי נשכחת עבורי הן מהבחינה האינטלקטואלית, הן מהבחינה האסתטית, הן מבחינת הנרטיב, הן מבחינת האפקט הרגשי שהעבודה עוררה בי – היא היתה בשלה, בהירה וחזקה בכל פרמטר. היא פשוט היתה תלת-ממדית, פריזמתית – הכול טופל בה, מכל מקום שלא קראת אותה או התבוננת בה. ולא היה בה רק מחול. ראיתי בה גם ספרות וגם אמנות פלסטית וגם מוזיקה. כל האמנויות חברו לתרכיב הומוגני כמעט לא אפשרי, כי הוא היה כל כך שלם – כל כך הכול ביחד בלי יכולת להגיד איפה רכיב אחד מתחיל ואיפה הוא נגמר. לזה אני קוראת יצירת מופת. היא לא רק שובה את העין (נעה שילה היא יפהפייה, קוראלי לאדם שובת לב, ועיצוב הבמה והתאורה היו ראויים לציון) – היא מרתקת אותך מההתחלה ועד שהאורות כבים. אתה פוחד למצמץ, כי יש שם כל הזמן טקסט סמוי שאתה ממש מצליח לשמוע ואתה פוחד להחמיץ מתוך עניין; וכשאתה הולך הביתה, היא עדיין מטרידה אותך ואתה הופך בה והופך בה, ומשהו ממנה נשאר בך. יש בה משהו נצחי".

– גל קוסטריצה, דצמבר 2009

– תאריך פרסום: 7/16/2010 עיתון: ישראל היום, מוסף: ישראל היום – שישבת, עמוד מס' 47, כתבה מס' 2