ביקורות נוספות

על "אייזאורוס פרידה" (1998)

"מהעבודות המעניינות והמסקרנות ב"הרמת מסך". היצירה בנויה כהבזקים של זיכרונות, ואווירה של קרנבל סוריאליסטי שורה עליה. ליצנים ומלאכים ממלאים את הבמה, והשפה התנועתית עשירה ומקורית. הביצוע משובח והתלבושות יפהפיות".

– רות אשל, "הארץ"

"נעה דר היא רקדנית וכוראוגרפית. פרידה קאלו הייתה ציירת מקסיקאית משותקת ממותניה ומטה. הראשונה אימא, השנייה הייתה נטולת יכולת ללדת. שתי נשים עצמאיות, חזקות וכובשות במידת היצריות והיצירתיות שלהן. את לא צריכה להיות רקדנית כדי לעוף עם המחשבה, ואת ממש לא מוכרחה להיות ציירת כדי לשרטט תמונת עולם רגישה בצבעוניות עזה. עובדה. עתליה בן-מנחם על העיצוב המרהיב של התלבושות והתפאורה… כדאי מאוד."

– אור קוראל, "מעריב"

"זה הרבה יותר מהצדעת הוקרה לאומנית מיוחדת… נעה דר מצליחה לחדור אל לב אומנותה ולהפוך את הדימויים הפלסטיים לדימויים מרשימים של מחול. כל אלו מצטרפים לתאטרון-מחול מרשים, שבמרכזו רקדנים ורקדניות בעלי נוכחות בימתית חזקה. לצד האווירה הקרנבלית שמעוצבת להפליא, יש גם ביטוי מרתק של ייסורים ואהבה, של יופי ועולם פנימי עשיר. יופי של קרנבל."

– אליקים ירון "מעריב"

"רגעים מרגשים להפליא היו ב"אייזאורוס" של נעה דר ולהקתה… אהבתי מאוד את העומק הרגשי של הרקדנים… הפתיחה מהממת… זוהי עבודה מרגשת שכדאי מאוד לראות."

– גל אלסטר, "צומת השרון"

על "לנשוך בקליפות" (1997)

"בצבע ובאיכות התנועה של דר יש קשר למקום בו אנו חיים, ולקסיקון התנועה המיוחד שלה משלב זרימה הנקטעת בתנוחות המזכירות ילד מבויש. דר מתפתחת כאחת היוצרות המקוריות בארץ."

– רות אשל, "הארץ"

"נעה דר היא יוצרת מקורית , בעלת כוח שירתי המאציל על רקדנייה ומוביל את להקתה לשלמות אומנותית."

– ירון מרגולין, "עיתון ירושלים"

על "אינו אלא" (1996)

"עבודתה של דר מבוססת על שירו של שאול טשרניחובסקי, "האדם אינו אלא תבנית נוף מולדתו", העבודה מפתיעה בעוצמתה וגם שזורים בה קטעים ויזואליים יפהפיים."

– רות אשל, "הארץ"

"העבודה המצהירה באופן הגלוי ביותר על הקשר בין המצב הפוליטי לבין הגורל האישי, היא עבודתה של נעה דר "אינו אלא"… נפרשת תמונה של תולדות הישוב בארצנו, אך זו תמונה הנגלית מבעד לזכוכית מעוותת, על גבול הגרוטסקי…"

– גבי אלדור, עיתון "שישי"

על "טריו" (1996)

"השפה התנועתית המיוחדת לדר ,עם הקווים המעוגלים והשבורים , התנועות כלפי פנים הצבועות בקורטוב של ביישנות ומוזרות, יוצרים התרחשות קסומה."

– רות אשל, "הארץ"

"דר יצרה עבודה שכוחה בתנועה המקורית , מלאת החן, מין חגיגה של קיום כמעט חסר בינה, אך מאוש …"

– גבי אלדור, "שישי"

על "הדרקון והנסיכה" (1998)

"הפנינה בערב היא הסולו של נועה דר שמצטיין בעידון, רעננות ומקוריות. התנועה שלה נעה בין זרימה פנימית לקיטועים, כאילו רקד הגוף את הגיגי ליבו."

– רות אשל, "הארץ"

על "שביר" ועל "זוגי לא זוגי" (1993)

"עבודותיה של דר מפגינות קו אומנותי עצמאי וברור. דר מתרכזת בחשיפת מערכות יחסים אינטנסיביות, טעונות וסבוכות, כשהיא דולה ממעמקיהן את הצדדים היותר חבויים והפחות מפורשים."

– עמיר סנדלר, "כל העיר"

על "לקרימוזה" (1995)

"המחול כולו מקרין בשלות ,אפילו שקט למרות הכאב. למחול יש יסודות דתיים , המעלים בזיכרון תמונות ימי- בין נמיות, כמו של מין ליצנים ושוטים וקדושים, המלאים תמיהה גדולה על עוצמת הכאב."

– גבי אלדור, "שישי"

על "החלום הוא צייר גדול" (2004)

"מופע מחול אינטיליגנטי, אלגנטי ומרגש, שנשאר עם הצופים זמן רב אחרי הצפייה בו. המופע מחיה את השירים היפים של גולדברג והופך אותם נגישים וזמינים, גם לקהל הילדים. "החלום" הוא מסוג המופעים הנדירים שהורים ייהנו מאוד להתלוות אל ילדיהם. רמת ההופעה היא כשל מחול למבוגרים, רקדני הלהקה מקצועיים, וכזאת גם ההלחנה והמוסיקה המורכבת הערבה לאוזן. כדאי לקחת את הילדים. הם ייהנו ואפילו יוקסמו."

– רותה קופפר, "הארץ"

"השימוש בחומרים האהובים, שהם נכסי צאן ברזל של התרבות הישראלית, יוצר אצל הילדים תחושת מוכרות, ואצל המבוגרים תחושה של נוסטלגיה חמימה. המילים המוכרות של לאה גולדברג עם המוסיקה המקורית של ישראל ברייט, הם שילוב מנצח."

– אורנה אופיר, "טיים אאוט"

"המופע המרגש מצליח להתבונן מחדש ומזווית מקורית, בשיריה המקסימים של לאה גולדברג המשלבים אמפטיה והומור. אותו הומור מצליח גם לחלחל לתנועת הרקדנים ורוח המשובה העולה ממילות השירים ניכרת גם על פניהם ומחוות גופם. התפאורה המינימליסטית מעבירה בצורה מדויקת אווירה של יום חורף בתל אביב, התלבושות מסוגננות ורבות דמיון והכוריאוגרפיה מהווה איור פיוטי וקסום לשירים היפים."

– מיכל בן ארי, "להיות הורים" 

"המופע מקסים, עשיר בדמיון וצבעוני מאוד. הכוריאוגרפיה מלאת השראה והומור, רקדני קבוצת מחול נעה דר, חולון מצוינים, התלבושות מעולות והמוזיקה המקורית נעימה ומותאמת לתכנים. מופע בהחלט ראוי".

– ציפי רומן, "לאישה"

"הכוריאוגרפית נעה דר צירפה כמה מפניני המחרוזת של המשוררת לעדי של תנועה, משחק ושירה. נעה דר יצרה תנועה נקייה מאוד, השומרת במכוון על קו התמימות. הרקדנים מחליפים דמויות בקלילות, ואף אינם מסתירים את השעשוע ורוח המשובה שדבקו בהם, ממש כשם שאלה ניכרים במקור של גולדברג ובעיבוד הבימתי של דר להנאת קהל הילדים והוריהם".

– צבי גורן, "הבמה"

"העבודה "החלום הוא צייר גדול" נכנסת בראש מורם לרשימת "החבר'ה הטובים". וולפה, בתפקיד גד, מעצבת דמות שובבה ומלאת חן. ישראל ברייט כתב מוזיקה עשירה ומלאת עוצמה לקטעי המחול. אי אפשר היה שלא להתרגש מהדואט החינני בין אחת הרקדניות לבין אייר וולפה בשיר על ה"ילד הרע" או מהביצוע הוויזואלי המפעים ל"כובע קסמים".

– לילך דקל, "הבמה"

על "משחקי ילדים" (2002)

"נעה דר עושה כבוד לילדים… התוצאה המקסימה – קבוצת רקדנים הממחיזים על הבמה באמצעות ריקוד, משחק ולוליינות את יצירתו של הצייר הבלגי פיטר ברויגל – "משחקי ילדים"…בנוסף לריקוד, ללהטוטי הקרקס ולמשחק, נחשפים הילדים גם לסגנון הלבוש בימי הביניים – וזוכים גם במפגש קליל וידידותי עם מוסיקה קלאסית באמצעות תזמורת הבמה הישראלית-חולון."

– אביבה לוינסון, "טיים-אאוט"

"מנקודת התחלה זו יצאה נעה דר למסע התנועתי-בימתי שלה. היא הופכת את הדו-מימד של ברויגל לתלת-מימד ויוצרת נקודת מפגש טובה בין ציור, מחול ופסיפס מוסיקלי שיצר רוני פורת בביצוע חי של תזמורת הבמה הישראלית חולון".

– תקווה חוטר-ישי, "ידיעות אחרונות"

"משחקי ילדים" מופע המחול האינטליגנטי של קבוצת מחול נעה דר, על פי כוריאוגרפיה של דר ובבימויה, מתרחש על רקע ציורו רב הפרטים של פיטר ברויגל, "משחקי ילדים". הריקודים של קבוצת הרקדנים, הלבושים כמו הדמויות בציור, ממחיזים בכל פעם פרט אחר מהיצירה ומדגישים את כל האופטימיות, החיוניות והחן שבתמונה. שעה של מחול מודרני קומוניקטיווי ומעניין במיוחד לקהל צעיר".

– רותה קופפר, "הארץ"

"ציורו של פיטר ברויגל, "משחקי ילדים", הוא השראה נהדרת למופע בשם זה, שאותו מעלה קבוצת מחול נעה דר. על הבמה בתפאורה שמבליטה את ציורו המיוחד של ברויגל המוקרן על מסך גדול, רוקדים רקדנים מוכשרים פרטים שונים מן הציור, שכולו ילדים ומשחקיהם. בלבושם נראים הרקדנים כאילו יצאו זה עתה מן הציור, רק כדי להזמין את הקהל להיכנס לעולמו של ברויגל כילד…מופע מחול מקסים."

– אסנת בלייר, "להיות הורים"

"בסוזן דלל עלה "משחקי ילדים" של הכוריאוגרפית נעה דר, היוצרת יצירות קסומות לילדים. המופע, המוגדר כמיועד לכל המשפחה, משלב מחול, מוסיקה, משחק וידאו ולהטוטנות בהשראת יצירתו של פיטר ברויגל. הוא מציג מגרש שוקק פעילות . ההתרחשויות מתחלפות בהמירות מיחסי חברות לעוינות ובדידות, מצחוק פרוע לפנטסיה. על "משחקי ילדים" עולה רק "החלום הוא צייר גדול" של דר, על פי לאה גולדברג. מופע מופלא שיש לקוות שיוצג שוב במהרה".

– צפי סער, "הארץ"

"כשהחשיכה ירדה על האולם בסוזן דלאל, הגדוש בילדים ובהורים, שלח הקסם את זרועותיו הארוכות והדקות ולפת את הצופים בחבלים קטנים של כיף. אימא מחבקת ילדה, אב מושיב את בנו על ברכיו למען ייטיב לראות… עיניים נוצצות עוקבות אחרי סיפורו האישי של הצייר הפלאמי פיטר ברויגל ואחר ההאנשה הייחודית כל כך של ציורו המפורסם ביותר "משחקי ילדים".

חבורה של רקדנים לבושים בבגדים מהמאה ה- 16, רוקדים במעין ילדותיות גמלונית, כזו שמצליחה להקסים את הצופה ולשכנע אותו שמדובר ברקדנים בעלי יכולת, בעוד היצירות הקלאסיות ברקע תורמות את חלקן ומחלחלות אל נפשותיהם הרכות של הילדים. מדי פעם עולה צילום וידאו של הציור של ברויגל, מתבצע תקריב אל אחד מעשרות הילדים המצוירים כשהם משחקים וכך נפתח פרק חדש ביצירה.

אין ספק, מדובר בהופעה מבריקה, צבעונית ומלאת חיוניות שאולי מיועדת לילדים אך מהנה מבוגרים מכל הגילים. לא היה ספק שגם המבוגרים נהנים ממופע המחול לילדים הזה הנאה מושלמת, ובסיומו הם יצאו אל האור המסמא של רחבת סוזן דלאל כאחוזי קסם".

– איטו אבירם, עיתון "פילון", אתר "התרשמות"

על "עננוצה" (2012)

"עננוצה של נעה דר הוא יצירה לשלושה אמנים – דר (תנועה), שירה גפן (טקסט) ודניאל סולומון (מוזיקה). כמו ביצירותיה הקודמות, גם בעננוצה דר ממשיכה לחקור את הקשר בין תנועה למילה והפעם הוא אינו שקוף, אלא עמום ומרוחק. כך שנותר כר נרחב לפרשנויות אישיות. דר, גפן וסולומון מפליאים כל אחד בפני עצמו להגיש לנו יצירה העוסקת בתהליכי התפתחות, ביחסים וברגשות, והשיח הבימתי בין שלוש היצירות פיוטי ומהפנט"

– המלצות סופ"ש, "הארץ"

רבים מאיתנו הסתובבו בילדותם עם קופסת נעליים מחוררת, שבתוכה זחלים ירוקים שעירים שאותם האכילו באדיקות בעלי תות, עד שהפכו לגלמים מכוסים רשת קורים. עושים הכל כדי שיום אחד יתרחש השלב הסופי של הגלגול, והפרפר יהיה מוכן לבקוע, לסיר מעליו את יתר הקרום, ייחלץ החוצה וייצא במעוף ראשון למלא את תפקידו בטבע. וגם "עננוצה" מזמינה אותנו להיכנס לתוך אותו מרחב ראשוני שבו הכל יכול להתפתח, להתגלות, ולהשתנות – מגולם לפרפר, מתינוק לילד, מתינוקת לאמא לאדם בוגר.

"עננוצה" היא היצירה השלישית לילדים של הכוריאוגרפית נעה דר אחרי "משחקי ילדים מ-2002, שנוצרה בהשארת ציורו של פיטר ברויגלר, ו"החלום הוא צייר גדול" מ-2004 עם שיריה של לאה גולדברג לילדים. הפעם בחרה דר לשתף פעולה עם שני יוצרים מוכשרים: דניאל סולומון שכתב את המוזיקה ושירה גפן שכתבה את הטקסט.

ב"עננוצה" אין סיפור ליניארי אלא אוסף של אפיזודות קצרות, שבהן העלילה, הדמויות וסביבות ההתרחשויות משתנות באופן תדיר. ויש גם שני עולמות עצמאיים – העולם שהמציאות שהוא כולו דיאלוגים משפחתיים בין ילד לאמא שלו, לאחותו ולסבתא שלו, ועולם פלאי של דמיון ויופי שנפער מול עינינו עם שלוש רקדניות.

ויש רגעים כמו צמר גפן מתוק או ענני נוצה, הכל קל ומתוק ותמים או נע במהירות, מבשר מזג אוויר הפכפך, ויש שלוש רקדניות שמנהלות עולם שלם בג'יבריש, שיודעות לנוע ביחד כגוף אחד אבל גם לגמרי לבד, וכן, בסוף כולם הופכים לפרפרים והתנועה שהייתה כל הזמן קרובה לרצפה משתנה והופכת להיות גדולה יותר, מבקשת מרחב.

לסיכום דבר הצופה בן השבע: "תכתבי שהרקדניות עשו לפעמים דברים ממש מסוכנים וזה היה יפה. ושבסוף זה כבר היה קצת משעמם וגם שהמוזיקה הייתה הדבר הכי כיפי".

"עננוצה" היא עבודה שסומכת על יכולת הדמיון והסבלנות של ילדים. אין כאן סיפור מוכר, שקישטו אותו בריקודים כדי להקליל, אלא בפירוש "מופע מחול". אבל כמו עם הסיפור של הקופסת נעליים עם הזחלים, בשביל להגיע לרגע הקסם היינו צריכים לגלות בעצמנו ריכוז ואיפוק.

– ענת זכריה, "ידיעות אחרונות"