מוזר – עיתונות
העבודה הבולטת לטובה היא "מוזר" של נעה דר, שיש בה שילוב מוצלח במיוחד בין שחקן ורקדנים. הטקסט של יוסף אל-דרור העוסק במחול, רקדנים, במה וחיים הוא חכם, עמוק ועתיר בהומור. הוא גם זוכה לביצוע משכנע של גל זייד. נעה דר שומרת על לקסיקון תנועה מקורי משלה, שנעשה עשיר יותר, משוחרר, מפתיע וזורם. הרקדנים הפנימו את שפתה של דר ותענוג לראותם.
– רות אשל, "הארץ", דצמבר 2000
עימות מעניין בין תנועה ושפה מילולית. גל זייד מקסים בפשטותו הטבעית וכבר מן המילים הראשונות שלו נוצר קשר בלתי אמצעי בינו לבין הקהל. הרקדנים מצוינים. מיכל מועלם מתבלטת ביכולת תנועתית מרשימה ובאישיות בימתית ונשית מהפנטת.
נעה דר היא כבר לא הבטחה. היא יוצרת בשלה ומקורית. יש לה מה להגיד והיא יודעת איך להזרים את שפת התנועה היפה שלה דרך גופם של הרקדנים, הנענים לה בכל נשמתם. ערב מהנה בכל רגע שלו.
– אליקים ירון, "מעריב", ינואר 2001
דר, מסתמנת כמועמדת רצינית להיכנס בעתיד לנבחרת היוצרים הראויים להגדרה "ממציאי השפה במחול" בסצינת המחול העולמית, (יחד עם מרתה גרהאם, פינה באוש, ביל פורסיית) … שפתה התנועתית של דר, אינה דומה לשום דבר אחר… גם הדרך שהעבודות של דר מחזיקות את הבמה (העיצוב, המעברים בין התמונות, עירוב הטקסטים והקטעים התיאטרליים, העיסוק בנושאים קונקרטיים ולא מופשטים) ואת עיני הצופה, ייחודית רק לה.
– סער דיין, "מעריב", ינואר 2001
הופעת הבכורה של הלהקה באוסטריה, אשר כללה את היצירות "גיד אכילס" (1999) ואת "מוזר" (2000), הוכיחה שוב את תרבות התנועה והכוריאוגרפיה החיונית הקיימת בישראל, לעומת הנטיה למיצג האופנתית כיום במרכז אירופה. דר משתמשת בקומפוזיציות ברורות ובעיצוב במה תיאטרלי. בחירת המוסיקה שלה חופשית ואסוציאטיבית. עיצוב התנועה עשיר מאד ומלא באסוציאציות. דר מתעניינת, בשתי היצירות שלה, בנושא האקטואלי "גוף האדם", והיא מצליחה לבנות סביבו יצירות מחול מבויימות היטב. "גיד אכילס" נוגע גם בקונפליקט בין הפרט לקבוצה ובין גבר לאשה. "מוזר" מטפל באופן תיאטרלי-קומי בקשר בין מחול ומחשבה, בביצועו הדומיננטי של השחקן גל זייד.
– Andrea Amort, Viena (תרגום), 2001
